החלטה בתיק בש"א 2502/05

            לפניי בקשותיו של מר יחזקאל שטוסל (שטייסל) (להלן: "המבקש"). הראשונה, הינה בקשה לביטול העיקול אשר הוטל לטובת מר שבתי מנחם שטיינר (להלן: "המשיב"), על הנכס אשר בבעלות המבקש [הידוע כספר 1015 דף 5439] זאת, על פי החלטתי מיום 20.4.2005. הבקשות השניה והשלישית, הינן בקשותיו להארכת מועד, הן להגשת בקשה לביטול פס"ד שניתן במעמד צד אחד והן להגשת בקשה לביטול פסק בורר. האחרונה הינה בקשתו להקפאת הליכים.

את בקשתו של המבקש, לפיה, ההחלטה תינתן במעמד צד אחד, דחיתי ביום 14.7.05, מאחר ומדובר בעיקול לאחר מתן פסק הדין.

רקע

1.         בשלהי חודש נובמבר שנת 2000 נכרת חוזה, תמים למראה, בין משפ' גריינמן ובין משפ' דוידוביץ', על פיו, רכשו האחרונים דירה ברח' חזון איש 16 בבית שמש מאת משפ' גריינמן. אלא שהמוכרים לא היו המוכרים, והקונים, היו הקונים, אולם לא המשלמים (לכל היותר, את מרבית התמורה). למעשה, מקבל התמורה היה המשיב דנן ונותני התמורה היו הורי הקונים, כאשר אבי הכלה הינו המבקש דנן.

המשיב טען, כי המבקש לא שילם את החלק לו התחייב. מאחר ומדובר באנשים השייכים לציבור החרדי, הגיש המשיב את תביעתו לבית הדין של העדה החרדית. המבקש סירב להתדיין בפני בית הדין, וביום כ"א תמוז תשס"א (12.7.2001) חתמו הצדדים על כתב הבוררות בבית הדין הרבני האזורי ירושלים. בפסק דינו של בית הדין נכתב כי המבקש הודה בפניהם כי לא שילם את חובו, על סך 50,000$.

ביום 13.3.2005, למעלה משלוש שנים ומחצה לאחר מתן פסק הבוררות, הגיש המשיב בקשה בדרך של המרצה, לאישור פסק הבורר ולהטלת עיקול על נכסי המבקש. בקשה זו הומצאה כדין למבקש. על כן, ביום 20.4.2005, לאחר תום המועד להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות, אושר פסק הבוררות, וניתן צו העיקול המבוקש.

בקשה זו הוגשה ביום 14.7.2005, כמעט 3 חודשים לאחר אישור פסק הבורר ומתן צו העיקול.

הארכת המועדים

2.         המבקש מבקש להאריך שני מועדים: האחד, הארכת מועד לבקשה לביטול פסק דין אשר ניתן במעמד צד אחד. השני, הארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות.

לעניין הארכת המועד הראשונה, טוען המבקש כי נגרם לו עוול משווע מאחר שבית המשפט הוטעה בבקשה למתן צו העיקול. עוד טוען המבקש כי הבקשה הוגשה ממניעים זרים על מנת להתישו. לעניין זה, מוסיף המבקש ומפרט את מצבו האישי, היותו ראש משפחה ברוכת ילדים, אשר שניים מהם נכים בנכות קשה, והיות אימו, ניצולת שואה כבת 80, אישה חולה, דבר הדורש ממנו לסעדה לילות רבים. לסיום, טוען המבקש כי מאחר והוא היה מותש וחסר יכולות כספיות, הוא סבר שיוכל לשכנע את המשיב כי חלה טעות. המבקש מוסיף וטוען כי לאור העובדה, שכבר שילם את חובו, סבר שאישור פסק הבורר אינו רלוונטי כלל ועיקר.

לאור זאת, טוען המבקש כי נסיבות אלו הביאו אותו לאחר את המועד להגשת הבקשות, על כן הוא מבקש להאריך את המועד להגשתן.

בעניין הארכת המועדים טוען המשיב כי המבקש לא הראה טעמים מיוחדים, הנדרשים על פי התקנות.

דינן של הבקשות להארכת מועד להידחות. ואפרט.

3.         הבקשה הראשונה הינה הבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין אשר אישר את פסק הבוררות, זאת ביום 20.4.2005. המועד להגשת בקשה כגון דא נקבע בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: " התקנות"), זה לשונה:

"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם".

מכאן, שהמועד להגשת בקשה זו תם 30 ימים לאחר מועד מתן פסק הדין, בתאריך 20.4.2005. מאחר ומועד זה נקבע בחיקוק אזי התנאים להארכת המועד נקבעים על פי תקנה 528, אשר קובעת כי ניתן להאריך מועד זה רק מ "טעמים מיוחדים שירשמו".

משמעות דרישה זו נדונה ופורטה רבות, הן בפסיקה והן בספרות, וככלל, נקבע, כי אירועים אשר יש לראותם כטעמים מיוחדים הינם אירועים חיצוניים אשר לא היו בשליטתו של בעל הדין המבקש את הארכת המועד (ראו: בר"ע (י-ם) 694/05 שרה בן חנן  נ' דוד חסון (בש"א 1049/05); בש"א (י-ם) 1461/05 שרה עופר נ' רשם האגודות השיתופיות (לא פורסם); ע"א 6842/00 משה ידידיה נ' סול קסט. פ"ד נה(2), 904; ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית (1995) (להלן: "זוסמן"), עמ' 890; בש"א 480/86 אטלנטיק חברה לדיג וספנות בע"מ נ' מדינת ישראל פ"ד (מ) 3 159; בש"א 1038/85 בנק צפון אמריקה בע"מ נ' עומר גלבוע-חברה לבנין ועבודות עפר פ"ד מ(1), 57; בש"א 8835/01 ברוך סיגלר נ. משרד הרווחה  תק-על 2001(4), 790).

4.         לעניין הבקשה השניה, להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר, קובע חוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: " חוק הבוררות"), בסעיף 27(א), כי בקשת ביטול יכולה להיות מוגשת עד 45 יום מיום מתן פסק הבורר. בסיפא של הסעיף, נקבע עוד, כי בית המשפט רשאי להאריך את התקופה האמורה, אף אם כבר עברה, מטעמים מיוחדים שיירשמו.

ולא רק זו, אלא במקרה והתבקש אישור פסק הבוררות בתוך 45 הימים, קובעת תקנה 10 ל תקנות סדרי הדין בעניני בוררות, תשכ"ט-1968, כי הזכות לבקש את ביטולו של פסק הבוררות מתקצרת לכל היותר עד 15 יום ממועד הגשת הבקשה לאישורו (המוקדם מבין המועדים). תקנה זו אינה סותרת את הוראות סעיף 27(א) כי אם משלימה אותו.

לעניין זה יפים דברי כב' השופט י' טירקל ברע"א 9549/02 מפרם בע"מ ואח' נ' עגם מפעלי מתכת בע"מ. תק-על 2003(1), 1945:

"הוראת סעיף 27(א) לחוק הבוררות והוראת תקנה 10 לתקנות סדרי הדין בבוררות אינן סותרות זו את זו. בסעיף 27(א) קבוע הכלל ובתקנה 10 לתקנות סדרי הדין בבוררות קבוע החריג. ככלל, המועד להגשת בקשה לבטל את פסק בוררות הוא תוך 45 ימים ממתן פסק הבוררות, כאמור בסעיף 27(א) לחוק הבוררות.